אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה בעלת סיכון גבוה (אחוז תמותה של כ-5% מהמקרים). אנשים הסובלים מהפרעה נפשית זו נמנעים מאכילה מכיוון שחוששים להשמין. המנעות זו מאוכל גורמת להם להפוך לרזים בצורה קיצונית מאד. רוב הלוקים במחלה הינן מהמין הנשי. האנורקסיה מלווה באיבוד משקל רציני, הפסקת הווסת, בריחת סידן, פגיעות של המערכת החיסונית ועוד..
על מנת לאבחן את המחלה לפי ה-DSM, דרושים מספר קריטריונים:
- סירוב לשמור על משקל גוף מינימאלי, האנורקסיות שוקלות 15% פחות מהמשקל המומלץ לגילן.
- פחד מעליה במשקל, הפחד קיים גם כאשר החולה נמצאת בתת משקל.
- תפיסה קוגניטיבית מעוותת של הגוף. לעיתים גם האנורקסיות הצנומות ביותר חשות עצמן כשמנות עם צמיגים.
- הפסקת הווסת.
ישנם מספר גורמים לאנורקסיה, חלק מהאנשים מאשימים את החברה, או תוכניות כמו הרווק או הדוגמניות כגורמים ישירים לאנורקסיה, עם זאת הסברים אחרים מפקפקים בכך.
יש הטוענים כי הפרסונפיקציה שלנו לרזון היא כמשהו הנחשב בריא וטוב, ואנשים רזים מוצגים כאינטליגנטים, חמים, טובי לב ויפים, בעוד אנשים שמנים מוצגים באור שלילי יותר, למשל כרעים, חסרי שליטה עצמית וכו' וכו'..
עם זאת מנכר ספק רב האם זה יכול לגרום לאנורקסיה, זאת מכיוון שבחורות רבות אינן נוטות לכיוון הזה ונסחפות לשם, צריך שיהיה מרכיב אישיותי כלשהוא שיתרום לזה, ללא ספק.
פסיכואנליטיקאים ומטפלים אחרים לעומת זאת נוטים להפיל את האחריות לאנורקסיה על המשפחה.
ראוי לציין שמרבית הלוקות במחלה נמנות על המעמד הבינוני גבוה, ולא על המעמד הנמוך יותר מבחינה סוציו אקונומית.
הסבר ביולוגי אחר מצא קשר להיפותלמוס, אותו אזור במוח האנושי אשר אחראי על וויסות דחפים של רעב או צמא.
הטיפול באנורקסיה נעשה בבתי חולים, במרפאות, אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כאשר הטיפול בבתי החולים הרגילים נעשה על מנת לגרום לעליה במשקל, והטיפול הפסיכולוגי נעשה על מנת למצוא את הסיבות שמביאות לאנורקסיה ולנסות ולאזן אותן.
ישנן גם קבוצות תמיכה שהטיפול בהם נחשב יעיל.
וטיפול באומנות, שנועד להפנות את הדחפים האובססיביים של האנורקסיות לאפיקים וטבים יותר.
מישהי שנמצאת קבוצת סיכון לחלות באנורקסיה הינה מישהי אשר חיה במשפחה קרה ואשר יש לה דחף עז לפרפקציוניזם.
קורס ברמנים זה אחלה של דבר, וזה מומלץ בחום.
